אחרי שעוברים את ההר,  יש ציפייה מדוברת שאנחת הרווחה תגיע.

הלחץ והמתח שהיו לפני טיסת חיסול הפצצה יתפוגגו לנוכח ההצלחה ואפשר לשים את זה מאחורינו ולהירגע.

כיצורים אנושיים אנחנו שוכחים את הזמן הנדרש לדומם מנועים –

הזמן שבו אנחנו מתחילים להוריד לאט לאט את המהירות,

מנמיכים גובה,

מוציאים גלגלים,

מתקשרים עם מגדל הפיקוח לקבלת הכוונה תוך כדי הנחיתה,

לעיתים נדרש לעשות סיבוב ארוך יותר באויר כדי להיכנס למסלול,

מוחאים כפיים ברגע שבו גלגלי המטוס נוגעים בקרקע ללא פגע,

מרגישים את ההדף ממשיכת הבלמים עד לשיוט איטי על גבי המסלול והתמקמות ליד השרוול.

בעידן של היום, אנו נעים מאפס למאה במהירות האור. לא לוקחים בחשבון את הדרך שהמיינד והנפש צריכים לעבור כדי להרגיש מחדש שהמציאות לא מתעתעת וטורפת את הקלפים שוב.

בימים שאחרי, נשאלתי על ידי אנשים: " נו עברתם את ההר, את נושמת לרווחה"

העזתי לומר: "לא, זו ממש לא התחושה. אני עדיין מתוחה ודאוגה ועוד לא מרגישה שהיד יכולה להרפות מהסטיק ולהוריד את הקסדה".

ההבנה שלי היתה שדרוש פה סט פעולות וכלים מסוג אחר. משתפת ברשימה שנבנתה מתוך ניסוי וטעייה וגם תהייה תוך כיול והתאמה אישית:

1. לא לדחוק בתחושות של דאגה ורצון לשמור מקרוב אלא לתת להם מקום ולגיטמציה
2. להרים דגל בשעה שמתחו יותר מדי את הגבול כדי לא להיכנס לסחרור
3. לאפשר לעצמי להיות יותר איטית מהרגיל – במחשבה, בפעולה
4. לשאול ולבקש הנחיות מבר סמכא כדי לשרטט גבולות משותפים להתנהלות
5. לפנות מדף בארון בגדים שנמצא בגובה העיניים
6. לשחרר את המקום השואל ומוודא שהכל תחת שליטה
7. לסמן נקודות בציר הזמן שההגעה אליהן מסמלת עוד משוכה שהצלחת לעבור
8. לא לענות שהכל בסדר אלא להיות אותנטית עם דמעה
9. לסייע לאנשים בדברים שאני טובה בהם להסחת דעת זמנית
10. להעניק לעצמי 24 שעות של ניתוק בחברת זרים ולתרגל איתם יוגה ומחשבות על 'הוא והיא'

לפרק הזמן הזה אין כפתור מילוט.

יש דרך לעבור ולתרגל השתהות ועצירה.

ככל שהימים עוברים ומתרחקים,

נכנסים ליותר ענייני יום יום,

עושים פעולות של אנשים רגילים,

הזיכרון לטווח קצר תופס את הנפח,

הנשימה מתרחבת ומאפשרת לעכל בביסים קטנים את ההר שעברנו.

 

זו הזדמנות להודות אישית, למי שאיתי, איתנו בטיסה המאתגרת הזו שהחיים זימנו לנו –

הצלחתם להוות עבורי חליפת ג'י אנושית שלי ואני מוקירה ומעריכה.

מי שמכיר אותי, נקודת הציון הבאה כבר סומנה ועצם מימושה יהיה עוד משוכה להרגיש אחיזה בקרקע.

אז נתראה בקרוב,

שלכם אוהבת

רני