טרום ה –  7 באוקטובר, הבסטי שלי קנתה לנו כרטיסים לאירוע השנתי של 'טרנדולוגית', המנתחת מגמות ותופעות שישפיעו עלינו בשנה האזרחית החדשה.

ביקום מקביל היה זה טבעי.

ביקום שלנו, לצאת מהבית לשבת באולם ולשמוע הרצאה זה חריג.

התופעה המרכזית שהיא חזתה בעצימות גבוהה היא החזרה לבסיס של האנושות דרך הצרכים הרגשיים הבסיסים: לחזור למקור, להרגיש קרוב ואינטימי.

אם מתבוננים לאחור,

כבר כמה שנים שהעולם מנסה לזעוק לנו,

לומר התבלבלתם,

הלכתם רחוק מדי עבור האנושות.

זה התחיל בקורונה שהצורך הפיזי הבסיסי של להיות בריא הפך להיות המטרה.

הבידוד גרם לנו להעריך את השכנים, השכונה ולרצות להיות בחברת בני אדם.

לא לקח זמן רב במושגים של תופעות ושוב עלינו בסולמות וחבלים של העולם המודרני  וחזרנו להתעסק במימוש עצמי והשגת יעדים (טופ של פרמידת הצרכים של מסלאו) .

שוב Wake up call, הפעם מהמזרח התיכון.

בבת אחת הופיעה הזריחה השחורה (אביב גפן),

אותה קרקע בטוחה של בריאות, בית, עבודה, חיים נמחקה.

חזרנו לצרכים הבסיסים של אוכל, מים, שירותים, ביטחון , קורת גג.

חזרנו לפעולה הבסיסית ביותר – לנשום ולבקש את הנשימה הזו עבור מי שנלחם על חייו בארץ ומעבר לקו.

חזרנו למחוות האנושיות של חיוך, הנחת יד וחיבוק שהם כמו פד על הלב השבור,

אלו עוזרים לנו לקום כל בוקר ולאתחל מחדש.

חזרנו לאינסטינקט הבסיסי ההישרדותי של אדם – לעשות הכל כדי לחיות.

 

כולי תקוה שהפעם נפנים את השיעור הצרוב על גופנו

ונבחר אחרת –

שהשאיפות שלנו יהיו צנועות יותר,

קרובות יותר בזמן ובמרחק,

יותר עם הידיים והגוף

ויותר עם מיתרי הלב הפועם למען האנושות.

 

בנימה אישית, הדרך שלי לחזור לבסיס –

לייצר כיוונים בעשייה משותפת עם אחרים,

לראות את הטוב ולהראות שאפשרי,

להחזיק בתקוה שהם ישובו לחיקנו,

להיות אופטימית לגבי מקומנו בעתיד,

ולרצות לאהוב.

שלכם באהבה,

רני