לתל אביבים אדוקים לעלות על רכבת ולעזוב את העיר לעיר התחתית צריך סיבה ממש טובה.

במיוחד ביום שכמות הגשם עומדת על 100 מ"מ וקשה לנהוג את הדרך.

סיימתי פגישה חשובה עם אשה יקרה ויצאתי לדרכי עם שעון על היד.  מסתכלת כל דקה, מחשבת כל שניה, לא פשוט להיות הארנב עם השעון מעליסה בארץ הפלאות.

להגיע בזמן, בגשם,  למצוא חניה, שממש לא מחכה,

לקנות כרטיס,  למצוא את הרציף הנכון,

לעלות בזמן על הרכבת הנכונה,

לפלס מקום בין תיקים ואנשים,  למצוא כסא ריק ולהתמקם.

זהו רגע של שקט, הסדרת נשימה, בו אני מוצאת את עצמי נהנית מהעברת המושכות, משחררת את הפעלתנות האינסופית ומתחילה להתבונן מבעד לחלון.

תחנת היעד הגיעה 'מרכז השמונה' בחיפה והתחלתי לצעוד לכיוון רחוב הנמל.   אחד הדברים הכיפיים הוא שה'רשת' הופכת למציאות.

בכניסה לחנות פגשתי את המארחת 'קרן שביט'.  אחרי שקראתי את הבלוג שלה ועל אירועי הקולאז' היה בהחלט חויה להכיר פנים, לשוחח, לשמוע על הרעיון,  היישום ולהנות מהיצירה.

למשך עשרה ימים נפתחה חנות קונספט של טעם טוב במתחם 21 בשוק הטורקי. עיצוב החנות היה מ'סקראץ'.   בחלל מונחים עשרות  אלמנטים נוסטלגים שמשמישים אותם מחדש. בהחלט מעורר השראה.

בין אנשים מעצבים מוצרים היו 'La parte blanch' , 'Sofi', המאיירת Jenny Meilihov  וכמובן המוצרים של קרן עצמה הגלביות והשטיחים.

כל פריט הונח בדיוק רב בחלל, הארומה של ה'מעדניה' הוסיפה לאוירה וכן השוט של מרק הארטישוק הירושלמי, שחולק לאורחים נתן את הטויסט לחך.

אני אוהבת חויה שכל החושים משתתפים בחגיגה.

אני אוהבת פריטים קטנים ויפים ולראות פסיפס של כשרונות בשלל תחומים זה פותח כיוונים.

בדרך חזרה לרכבת  עצרתי אצל 'שני' לקנות לי את  עוגת הגבינה האפויה  עם כוס קפה הפוך בטעם של פעם.

כי סוד הקסם בחיים הוא  השילוב הנכון בין החדש לישן ומה שבניהם.

תהיו ספונטניים השבוע, נצלו את חלון ההזדמנות לפרגן  לעצמכם שלוש שעות של חווית השראה כי היא לזמן מוגבל.

שבוע טוב ויפה.