יותר מתמיד, אנחנו מטולטלים בין ייאוש לתקוה, בין החיים למתים, בין טוב לרע הבלתי נתפס. לא תמיד ברור איך אנחנו מצליחים לעבור את היום, בו לעיתים אנו מחסירים לעיתים כל שעה עגולה פעימה. דווקא בזמן הזה, גובר הצורך למצוא מקום שאפשר להניח בו את הלב. יש אינסוף הגדרות למקום – איך הוא נראה, נשמע
טרום ה – 7 באוקטובר, הבסטי שלי קנתה לנו כרטיסים לאירוע השנתי של 'טרנדולוגית', המנתחת מגמות ותופעות שישפיעו עלינו בשנה האזרחית החדשה. ביקום מקביל היה זה טבעי. ביקום שלנו, לצאת מהבית לשבת באולם ולשמוע הרצאה זה חריג. התופעה המרכזית שהיא חזתה בעצימות גבוהה היא החזרה לבסיס של האנושות דרך הצרכים הרגשיים הבסיסים: לחזור למקור, להרגיש
בשבועיים האחרונים הבטן מתהפכת, קשה להבחין על מה לא – על הרגלים שהשתנו בין יום, כמו ללכת ברחוב ולהסתכל מי צועד מאחורי, על משאב בסיסי שנעלם בין רגע ואנו כמו עכברים מחפשים מקור לחיבורים, על זה שחלפו 20 שנה וזו שאלה מה השתנה, ולזה עוד מוסיפים את טרדות היומיום של בריאות וחינוך והרשימה עוד ארוכה.