הבת שלי הקטנה העבירה אותי שיעור חיים השבוע. זה כבר דבר שבשיגרה והיא עושה זאת בחן ומתיקות מרובה. פורים המתקרב כבר נמצא בקירבנו. התחפושות הישנות הוצאו מהארגז. ישנם הרבה כיווני חשיבה על התחפושת שתבחר השנה. בעודנו בהרהורים, גם קופסת האיפורים הוצאה. בבוקר תמים, רגע לפני יציאה ליום חדש, התבקשתי למצוא את הסטיק הארוך של הצבעים
מי שמכיר אותי יודע, שזו כותרת שלא מתאימה לי. אני ועשרה שחקנים בכל צד רודפים אחרי כדור אחד, נשמע מאד משעמם ומה לי ולזה. גיסי וילדיו שרופי הפועל ניסו פעם להסביר לי את האהבה הגדולה, אך מודה לא התחברתי. השינוי החל שהבן האמצעי שלי החליט להפוך את הכדורגל מתחביב לאימון מקצועי של שלוש פעמים בשבוע
ביום חמישי בבוקר קמתי ליום של 'לצאת מהקוים'. מודה, שבלי לחשוב יותר מדי, בלי הרבה מידע אלא מתוך אינטואציה פנימית, נרשמתי. קמתי בבוקר, שמחה על היום שבחרתי לתת לעצמי בעיתוי הנכון. התנעתי את המכונית ונסעתי לכיוון השדרות. אין כמו רוטשילד על הבוקר, עם קפה הפוך חזק כדי לעשות טוב על הנשמה. (זוכרים את הרגע לפני
לרוץ, כן זה ,תפס גם אותי. לקום בבוקר מוקדם ללבוש בגדי ספורט, לשתות כוס אספרסו ולצאת לריצה. ואם הייתי אומרת לכם לעשות את זה בעיר זרה? אחד הדברים שהפכתי לי לדרך קבע , זה לקחת איתי לכל עיר בעולם אליה אני מגיעה את בגדי הריצה ולצאת להרפתקה. לקום בבוקר בעיר זרה, זה לקום ממיטה לא
לרוץ, כן זה ,תפס גם אותי. לקום בבוקר מוקדם ללבוש בגדי ספורט, לשתות כוס אספרסו ולצאת לריצה. ואם הייתי אומרת לכם לעשות את זה בעיר זרה? אחד הדברים שהפכתי לי לדרך קבע , זה לקחת איתי לכל עיר בעולם אליה אני מגיעה את בגדי הריצה ולצאת להרפתקה. לקום בבוקר בעיר זרה, זה לקום ממיטה לא
שבבקרים מנשבת רוח קרירה על הפנים ואנחנו עם חולצת פיג'מה קצרצרה ושמיכה דקה. אנו ניגשים לארון ושולפים את החולצה הארוכה הראשונה מהמדף העליון. שבערבים החושך יורד מוקדם ולרגע נדמה שהשעה כבר עשר בלילה. אז מתחיל איזה קור לא מוסבר, מסמר את הגוף ומרגישים צורך להתעטף ולעטוף. שהמשקה של הערב הוא בחירה בתה חם עם פתיבר,
הצירוף של שתי המילים הללו נשמע בכל אמירה אפשרית. בכל נושא, על כל דבר, שמגיע חודש ספטמבר אנחנו שומעים ומדברים – אחרי החגים נפגש, נלך, נעשה, נקנה, ניסע, נבקר, נקיים, נתחיל ונסיים. צירוף המילים הזה טומן בחובו את יצר הדחיינות הקיים בכולנו. יש לנו תירוץ מעולה לאי ביצוע המשימה, לאור גורם חיצוני מוכר וידוע. יש
"כששלומית תאמר הביטו, זה נגמר! יקרה דבר נפלא פתאום: יבואו השכנים כולם בהמונים – ולכולם יהיה מקום…"(נעמי שמר) הסוכה עומדת, הקישוטים מחכים לתליה ומלאכת האריגה וטויית החוטים של הזמנת האורחים כמעט בסיומה. יש אורחים שמוזמנים לערב חג, יש למוצאי חג, יש את אלו שבספונטניות יבואו לאחה"צ וישארו לערב כי כייף ונחמד. מקטנים ועד גדולים אל הבית
"היא לא תשכח לשים לולב והדסים ענף של ערבה ירוק רימון בתוך עליו וכל פירות הסתיו עם ריח בוסתנים רחוק…" (נעמי שמר) שלומית בסוכת השלום דואגת לשים את כולם מאוגדים. ארבעת המינים הם הפסיפס של החברה שלנו. בכל מפגש, צומת, ככר, פינת רחוב אנחנו פוגשים: את האתרוגים אנחנו רואים ומריחים ממרחקים. את ההדסים אנחנו
כן, אני אספנית. אחת התובנות שלי בגיל ארבעים היתה שאני אוהבת לאסוף. אין לי בעיה עם זה, ההיפך, אני נהנית מהליקוט ובעיקר מרגישה שיש לי אוצר. הכל התחיל מספר שבני קיבל עם לידתו, מקבוצת צעירים מנהיגה, 'נוער לנוער', של דוקטור סוס ורוימקי 'הספר על עצמי'. ספר מומלץ לגדולים לא פחות מהקטנים, שווה לקרוא ולענות עליו,