הראשון בספטמבר הגיע, שנה חדשה מתחילה לתלמידים, למורים ולהורים, אך לנו המבוגרים יש לב רגיש לקטנטנים שרק סיימו את הגן ומתחילים מסע של 12 שנים. אצלי, הקטנה עולה לכיתה א' ואנחנו כולנו אחוזים בהתרגשות עם עיניים מצועפות, הדמעה מבצבצת ואנו נזכרים לאחור בחויה שלנו השמורה היטב במחסן הזכרונות. שלום כיתה א' הוא אחת מהחוויות המשותפות למרביתנו
שוחחתי בטלפון עם הבן וכשסיימתי את השיחה הגברת שעמדה לידי אמרה: "אוגוסט". חייכתי אליה והינהנתי בראשי בהסכמה וחשבתי לעצמי כמה שזה נכון. השיחות עם הבית באמצע היום לתפעול הילדים, אלה מתנהלים בלי שעון ומחויבות לצידנו ורק בחלקו השני של היום נפגשות דרכנו. זהו בהחלט מאפיין חודשי אם אפשר לקרוא לו ככה. בימי אוגוסט העליזים אנחנו
יש כל מיני סיומות מסביבנו – סיומות של מילים, סיומות של דומיין, סיומות במכתבים. אבל אני רוצה לרגע לעצור ולהשתהות על סיומות מסוג אחר. הן קורות מתחת לאפנו, אך הראדר השחוק שלנו מתקשה לקלוט את ההזדמנויות. כן כן, אמצע יוני, זו תקופה בה אנחנו עדיין קמים לשגרת בוקר של הכנת סנדויץ, עבודה, אך באויר מתחילים להריח
מזג האויר בהחלט השתגע. כל בוקר אנחנו קמים לאקלים שונה לגמרי מהיום הקודם. היום בבוקר חיכתה לי הפתעה. במבט מהמיטה אל עבר המרפסת, זאת בעקבות שינוים במיקומים בחדר, לא היה ניתן לראות דבר. "את הארץ כיסה ערפל", כדברי הקריין ואני התקשתי לראות מעבר לברוש בחצר. במבט אחד הערפל נראה כיער עבות מלא קסם. סממני המקום
לאחרונה בעקבות שינוי הסטטוס שלי עשיתי חשב מחדש על כל המאזן הביתי. סעיף, סעיף עברתי עד שהגעתי אליו. לזה שכל בוקר אני פוגשת, לצד כוס אספרסו, מדפדפת, מתעדכנת, לעתים גוזרת עם הבן כתבה לבי"ס, או קוראת כותרת עם הגדול ומספיקה לשוחח רגע לפני שכל אחד פונה לעיסוקו בבוקר. בסופי שבוע אני רק מחכה להחזיק ביד את
שיפוץ החדר של הבכור יצר את התזוזה בפאזל. כמו בכל שינוי בחיים, שגלגל אחד זז הוא גורם לגלגלים האחרים לשנות את סיבובם. כך מצאנו את עצמנו מתכננים את החדרים של השניים הנוספים במשפחה. הבחירה של שניהם, אך כל אחד לחוד – לצבוע קיר אחד בחדר בצבע אהוב. בחירת הצבע על ידי הבן היתה בהתאם לקבוצת
הבת שלי הקטנה העבירה אותי שיעור חיים השבוע. זה כבר דבר שבשיגרה והיא עושה זאת בחן ומתיקות מרובה. פורים המתקרב כבר נמצא בקירבנו. התחפושות הישנות הוצאו מהארגז. ישנם הרבה כיווני חשיבה על התחפושת שתבחר השנה. בעודנו בהרהורים, גם קופסת האיפורים הוצאה. בבוקר תמים, רגע לפני יציאה ליום חדש, התבקשתי למצוא את הסטיק הארוך של הצבעים
תקופה זו של השנה זוהי תקופת בחירות. לא, הכוונה היא לא לבחירות לכנסת, או לממשלה. מדובר באחת הבחירות המורכבות עבורנו ההורים, שחוזרת על עצמה בכל גיל ילדנו. זו בחירת הגן עירוני, בית הספר היסודי, חטיבת הביניים ומגמת התיכון. נכון שהאחרונה, היא יותר של ילדנו המתבגרים, אך לא מעט אנחנו מתהפכים בבטן מתהליך קבלת ההחלטות שלהם,
הרוחות שבחוץ עם הגשם המתנפץ על החלון, לוקח אותי לסרט צ'כובי, או ד"ר ג'קיל ומר הייד. באישון לילה האיש לבוש השחור יוצא מסמטאות לונדון של המאה קודמת, קודמת. התחושה שאני בסרט היא כי הדרמה שלקראת הסערה בתקשורת לא השאירה מקום להיות אדישה. כישראלית מצויה, המרק כבר הוכן, חבילות הפתיבר נרכשו, המתכון לעוגת חורף לימון נמצא,
שוב עלתה על הפרק השנה סוגיית יום ההולדת לילדי הגן. כן, כן ישנה התלבטות קשה מה לעשות. מפעיל או אמא, באולם או בבית, עם עוד שותפים, או לבד. ברגע מסוים עולה איזו מחשבה, שאולי נוכל לעשות חגיגה בחוג המשפחתי, נזמין כמה חברות ונוכל לדלג על המסיבה. אך ישנם גילאים שזה לא עביר. גיל שש לבנות,